המסדרון שלא נגמר פרק 1: קבלת פנים שלא קיבלה אותי ביום הראשון שלי בעבודה קיבלתי כרטיס קטן עם תמונה שבה אני נראה כמו חשוד מרכזי, וחיוך של אדם שעוד לא הבין מה מצפה לו. הכניסו אותי דרך דלת אוטומטית שנפתחת לאט, כאילו היא שוקלת אם מגיע לי להיכנס. מאחוריה נפרש עולם של מסדרונות לבנים, כאלה שמרגישים אינסופיים גם אם אתה עומד במקום. כולם לבשו אותו דבר בערך, חוץ מהאחד שתמיד לובש משהו אחר, ואף אחד לא יודע למה מותר לו. ניסיתי לשאול — אמרו לי: "עזוב, הוא פה מאז שהקימו את המקום. או לפחות מאז שהוא טוען."